עיר בצלם תבנית תושביה

נטע מייזלס

יצירת-מקום כשמה כן היא: זו התערבות יצירתית במציאות, במציאות המשותפת שלנו כתושבי העיר. אולם לא כל אתר מרחבי הוא מקום, ולא כל שיפוץ או חידוש של אתר ציבורי הינו פעולה של יצירת מקום. ההבחנה בין אתר ומקום תלויה במשמעותו עבור האדם - בשימוש בו, ביחס הרגשי אליו ולעתים אף בזהות שהמקום מעניק לקהילה. מכיוון שכך, יצירת מקום היא בראש וראשונה פעולה של חיבור בין אדם לאתר, בין הציבור למרחב הציבורי שלו. הבנה זו ניצבת בבסיסה של תזוזת פוקוס בכל הקשור בעיסוק המעשי והתיאורטי ביצירת מקום - מאיכות המקום המוגמר לתהליך בנייתו.[1]

שינוי זה שם במרכז השיח את הקהילה ומעורבותה ביצירת המרחב הציבורי. ההבחנה בין השתתפות ביצירה לבין השתתפות בתכנון אינה מעלה על נס (רק) את עבודת הכפיים, אלא בעיקר, את מעורבותם של אזרחי העיר ביוזמה והובלה של יצירת מציאות חדשה. הדגשה זו נובעת מתוך תפיסה הגורסת שאחד ההיבטים החשובים של הזכות להשפיע על ההוויה העירונית המשותפת היא ההשפעה הישירה והבלתי מתווכת על המציאות המרחבית המשותפת. האמור לעיל מצביע על השינוי החשוב ביותר שהפרקטיקה של יצירת מקום מבשרת עליו: יצירת מהפך תודעתי, הן של דרג מקבלי ההחלטות והן של תושבי העיר, כלפי המרחב הציבורי – ממרחב בו הציבור הוא משתמש וצרכן למקום אותו הציבור מעצב ובשבתהליך עיצובו הוא חופשי להביא את עצמו ואת יצירתיותו לידי ביטוי פומבי.

קידומו של מהפך זה מציב בפני המגזרים המקצועיים השונים אתגרים לא פשוטים, שהרי מבחינת המנגנון העירוני המהפך התודעתי דורש מיסוד פורמאלי ושינויים יצירתיים בדרכי הפעולה הנוכחיים. דוגמא לכך היא בניית מנגנונים ממוסדים דרכם יוכל הציבור להשפיע על המרחב הציבורי. דוגמא נוספת, היא גיבושן של דרכי תמיכה וחיזוק של יוזמות קיימות. אתגר אחר, חשוב ולעתים מוחמץ, הוא לא לצמצם את הפרקטיקה של יצירת מקום לתכנון פארקים וכיכרות. יש ליזום שימוש רחב בפרקטיקה כך שתבנה כלים מגוונים ושונים לקידום ופיתוח הלגיטימציה של אזרחי העיר להתערב במציאות הציבורית. שימוש שכזה בפרקטיקה של יצירת-מקום, כמטריה להתערבויות ומעורבויות מגוונות של הציבור במרחב הציבורי, יציב אותה במקומה הראוי כמסגרת פרקטית ורעיונית המפתחת ומקדמת דמוקרטיה ישירה ואזרחות עירונית מעורבת.

ליבו של תהליך מיטיב של יצירת מקום קשור בהזמנה לנוכחות פעילה במרחב הציבורי העירוני. הדוגמאות הן רבות ומגוונות, מאירועים מחתרתיים וארעיים ועד השתתפות יזומה בבניית תשתיות עירוניות. הנוכחות בגוף, במשחק, ההשתתפות בבנייה, בפעילות, ביוזמה וביצירה – נוכחות שכזו מממשת חירות עירונית ומקדמת תחושת שייכות ואחריות. זו סוג הנוכחות שתהליכים של יצירת מקום צריכים להזמין, והיא זו המייצרת קשר אינטימי בין הציבור והמרחב, קשר ההופך אותו למקום. עיר המזמינה את הציבור שלה לנכוח כך במרחב הציבורי שלה היא עיר השואפת להיות בצלם תבנית תושביה.

---

[1] Silberberg, Susan. Places in the Making, chapter 3: placemaking is about the “making”